ילד בן 6 שמסרב ללכת לבית הספר: מה עושים?

תשובת פרופסור מימוני

היעדרות מבית הספר עלולה לגרום לבעיות רבות בטווח הקצר ובטווח הארוך להתפתחותו החברתית, הרגשית והחינוכית של הילד. חשוב לזהות את הבעיות בשלב מוקדם, ולבצע את ההתערבויות המתאימות על מנת למנוע קשיים נוספים.

פחד מבית הספר וחשש לעזוב את הסביבה הביתית הבטוחה הוא הסיבה העיקרית לסירוב לפקוד את המקום. התופעה שכיחה יותר בקרב ילדים בני 5-6 ו־10-11 שנים, (גילאי הכניסה לבית הספר היסודי או לחטיבת הביניים).

לעיתים קרובות, הסירוב מתחיל לאחר שהילד נשאר בבית לתקופה ארוכה (כמו לאחר חופשת חג, חופשת קיץ או מחלה). או בעקבות אירוע מלחיץ כמו למשל מעבר לבית חדש, מוות של חיית מחמד או בן משפחה או החלפת בתי־ספר.

התופעה מתבטאת אצל כל ילד באופן אחר. יש ילדים שיסרבו לעזוב את הבית, אחרים יעזבו את הבית בבוקר, אך ככל שיתקרבו לבית הספר הם יעצרו ויפתחו התקפי בכי או התקפי זעם. חלקם עלול לאיים לפגוע בעצמו. חלקם מתלונן על בחילה או בעיה פיזית אחרת כגון כאבי בטן, כאבי ראש או כאבי גרון. אם הילד נשאר בבית באותו בוקר, "המחלה" לעיתים קרובות נעלמת תוך שעות ספורות, אבל חוזרת למחרת בבוקר... ככל שהילד יישאר זמן רב יותר מחוץ למסגרת ביה"ס, יהיה לו קשה יותר לחזור אליה.

לעתים הילדים סובלים מבעיות אחרות, כמו חרדות ודאגה מוגזמות. הם אינם מרגישים בטוחים כשהם לבד, הם נדבקים להורה ומלווים אותו בכל הבית. לעתים הם מתקשים להירדם, פוחדים מהחושך וסובלים מסיוטים. לעיתים מדובר בילדים הסובלים מדיכאון.

יש ילדים המסרבים ללכת לבית הספר מסיבות אחרות: פחד ממבחנים, סלידה מניקיון השירותים במקום, תלמידים אחרים המאיימים עליהם, מורה מסוים.

יש הבדל משמעותי בין ילד המסרב ללכת לביה"ס לבין ילד המשתמט מלימודים על רקע עברייני. הראשון נותן להוריו להבין שהוא לא רוצים ללכת לביה"ס, ומנסה לשכנעם להשאירו בבית. ילד בעל רקע עברייני לא נותן להוריו שום מידע. לילד מהסוג הראשון אין בדרך כלל מאפייני התנהגות אנטי חברתית, כגון שקרים או גניבות, מה שקיים אצל ילד מהסוג השני. ילד המסרב ללכת לביה"ס בדרך כלל נשאר בבית כי כך הוא מרגיש בטוח ומוגן. ילד המשתמט על רקע עברייני עוזב, לעיתים קרובות, את הבית כדי לבלות את הזמן עם חברים מחוץ לבית הספר.

מאחר ולילדים המסרבים ללכת לביה"ס יש מגוון רחב של סימפטומים ובעיות, יש להעריך אותם בצורה יסודית. כדאי שתפנו לרופא הילדים שלכם. הוא ישוחח איתכם ועם הילד. בנוסף הוא יבצע בדיקה גופנית מלאה, כדי לשלול מחלה פיזית העלולה לגרום לבעיה. כמו כן, רצוי שתשוחחו עם המורים והיועצת של בית הספר. גם רופא הילדים ירצה לדבר עם צוות ביה"ס כדי לקבל מידע ולהשלים את ההערכה.

כהורים אתם חייבים להמשיך לנסות ולשלוח את הילד לביה"ס. הרופא עשוי להפנות את הילד למומחה בתחום בריאות הנפש, כגון, פסיכולוג, עובד סוציאלי, מטפל משפחתי, או פסיכיאטר ילדים. המטפל יעבוד עם הילד ואתכם, יחד עם צוות ביה"ס ורופא הילדים. מטרת הטיפול לעזור לילד ללמוד מיומנויות המאפשרות לו להפחית חרדות. יתכן שהילד יצטרך לקבל גם תרופות נגד חרדה או נגד דיכאון.

זכרו: טיפול מוקדם בבעיה ימנע בעיות אחרות: ילדים שאינם הולכים לביה"ס במשך תקופות ארוכות, עלולים לפתח נסיגה אקדמית או חברתית קשה. אם הם אינם מקבלים את העזרה המקצועית הנדרשת, הם עלולים לפתח בעיות רגשיות כגון חרדה או דיכאון בגיל המבוגר.

פרופ' פרנסיס מימוני